11 ימי אטרקציות והנאה באוסטריה
מסלול הטיול של יקי שאלתיאל וחיננית פנסו
התוכנית המקורית
נמצאת בתחתית העמוד רק בתור בסיס אפשרי לטיולים של אחרים ואופציות מענינות. בפועל, מזג האוויר, התנאים בשטח, הזמן הארוך שלקח לחלק מהאתרים אל מול התכנון – כל זה שינה לחלוטין את התוכנית שלנו.
סיכום הטיול בפועל
היום התחלנו באגם אכנזה. הרעיון היה לקחת אופניים ולטייל סביב האגם. כשהגענו למאורך היה ממש חם בחוץ, ולא התחשק לי להזיע מידי על תחילת היום. המשכנו בנסיעה על הכביש הסובב, ואחר בערך 2 ק"מ ראינו שלט של ירידה לאגם.
מצאנו שם חנייה גדולה וחוף מסודר, והלכנו בצל האשוחים כקילומטר על שביל האופניים. הנוף עוצר נשימה….
לאחר מכן חזרנו לאוטו ונסענו לנקיק וולפסקלאם. החניה הקטנה שצמודה לנחל הגועש בכפר המנומנם דורשת 5 יורו, ומשם שמנו את פעמנו במעלה השביל עד לנקודת התשלום בכניסה לנקיק, 5 יורו למבוגר. בהתחלה שביל בעלייה מתונה לעשר דקות, ופתאום חץ שמוביל אותך ישר למתלול בין העצים לשביל שצמוד לנקיק. הנוף מרשים מאוד, וחלק מההליכה אין גדר ויש תהום מכובדת….החזקתי את עומר צמוד. השביל מטפס כמה מאות מדרגות, גשרונים ומעברים, ובכל סיבוב נגלה עוד מפל ועוד מצוק. מומלץ מאוד.
סה"כ לקח שעתיים כולל רבע שעה הסדרת נשימה אי שם באמצע על ספסל.
לאחר מכן נסענו לשוואץ למכרה הכסף. יש בכניסה תצוגה יפה של מינרלים, מסעדה שנראית טובה למשפחות, ופלנטריום שלא נכנסנו. הסיור יוצא כל חצי שעה. צריך להוריד אפליקציה עם הסברים קוליים בעברית.
קיבלנו קסדה ומעיל גשם כסוף, וקדימה פנימה, ישר לתוך אוויר קר של 12 מעלות. יושבים בתוך קרוניות כורים ונעים לבטן האדמה בחריקות ושקשוקים תוך כדי טפטוף קבוע מהתקרה.
במעמקי המכרה הולכים בין תחנות שבו מראים סרטונים על החיים במעבה האדמה והאתגרים ההנדסיים והאנושיים. מעניין. יצאנו חזרה, ונסענו לסיבוב במרכז העתיק של אינסברוק, מדרחוב והרבה סימטאות מסביב. היה נחמד, ישבנו לקפה ושטרודל, ואז התחיל גם גשם קל. הגענו למתחם קרוניות אוכל ובירה ליד הנהר, אכלנו ושתינו. בשש כל החנויות נסגרו (שבת בערב), חזרנו למלון.
הבוקר התחיל גשום למדי. בנוסף זה בוקר יום ראשון, ולמרות שחשבנו שבטח יהיה איזה סניף סופר spar/Lidl פתוח, התבדינו. למזלנו היינו ערוכים טוב מראש. התחזית הייתה לגשם עד 12.
יצאנו לנקיק לאוטש. חנייה 5 יורו, צריך מטבעות. עשינו את המסלול האדום, שבנוי חצי מגשרי ומדפי מתכת מאובטחים היטב בגובה עשרות מטרים מעל הערוץ הגועש, וחצי חוזר לחנייה דרך יער אשוחים עבות, שהגשם נתן לו ריח מדהים של רעננות.
הגשם נע בין זרזיף לטפטוף, כך שחולצה קצרה פלוס מעיל גשם ומטריה מידי פעם עשו את העבודה. הכל בנוי שם נגד החלקה. ויתרנו על ההמשך במסלול הכחול. לקח שעה וחצי. משם המשכנו למיטנוואלד, עיירה נחמדה מאוד, מדרחוב של כמה מאות מטרים עם בתים ציוריים ותעלת מיים זורמים באמצע. חנייה 5 יורו, צריך מטבעות.
הסתובבנו כשעה, כולל כריך בשר מעושן ישר מהגריל הענק של המסעדה מול הכנסיה שהיה מעולה .
החלטנו לצאת מאיזור לאוטש לכיוון מרחצאות אקווה דום, כולל עצירה באגם פיבורגר.
כשהגענו לאגם השמש יצאה, קרעי ערפל על ההרים, מיים ירוקים, ריח רענן…היה מעולה. חנייה 4 יורו, צריך מטבעות.
לא הקפנו את כל האגם. כמו כל יום שלפנו את התרמוס תה היומי שלנו ועוגיות, התמקמנו מול הנוף ועשינו לנו פיקניקון.
לאחר כעשה וחצי חזרנו לאוטו, מתוך כוונה לנסוע למפלי שטויבן, אבל בדרך בעיירה אוץ נתקלנו בהפנינג ענק, ועומר הקטן דרש וקיבל חצי שעה במתנפחים וגלידה. עיירה קטנה יחסית אבל במרכז יש כמה בתים ממש יפים.
כבר היה חמש והחלטנו להמשיך ישר למרחצאות. לקחנו כרטיס משפחתי בעלות 68 יורו, קיבלנו חדרון מלתחות פרטי, שחינו ונהנו 3 שעות כולל כמה סבבי מגלשות, אכלנו כריכים, מקלחות והביתה.
היום המיקוד היה עמק שטובאי Stubai, שבפועל היה העמק הכי יפה עד עכשיו. צר מאוד עם הרים ענקיים מסביב, נחל מרכזי שוצף עם המון נחלי משנה מההרים שנופלים אליו, ועשרות עיירות ציוריות לאורך הכביש.
בכניסה לעמק עוברים על גשר אירופה, מהגבוהים בעולם. לא ממש מצליחים להתרשם ממנו, אפילו לא מהתצפית.
התחנה הראשונה היו מגלשות מידרס. רכבל לוקח אותך כ 10 דקות למעלה, ושם יש הפתעה בדמות אגמון מלאכותי מדהים, והמון שעשועי מים לילדים. וגם כמה מסעדות עם אוכל מקומי. הנוף נפלא, האוויר צח, יוצאים משם המון שבילי הליכה.
היינו כמעט שעתיים וחצי ואז הלכנו למגלשה עצמה, הכי ארוכה באוסטריה. 2.8 ק'מ. ואכן, אין סוף לפיתולים ולירידות, עונג.
משם משכנו למפלי גראווה. חנייה עם מדחן של 5 יורו, ורבע שעה צעדה קלילה למרפסת שמובילה לתצפית על המפל, עם המון רסיסי המים נעימים. גם שם הצטלמנו ונחנו, וכבר היה שתיים וחצי. במרחק 5 דקות הגענו לקרחון שטובאי וקיבלנו כאפה…
רכבל אחרון יורד בארבע, ולכן אין מה לעלות אחרי שתיים, כי זה חצי שעה רכבל לכל כיוון פלוס הליכה לקרחון….
נסענו לפרימארק באינסברוק לפרוק את התסכול בקצת שופינג. נראה לי בלי ישראלים וערבים הסניף שם ייסגר מהר מאוד….
הבוקר נסענו שעתיים מטירול למערב זלצבורג, לאגם הלבן Weissee. זה אתר סקי למעשה מרובה סכרים ורכבלים.
כבר בחנייה יש סכר ראשון עם אגם בגוון ירוק חלבי, כנראה בגלל סחף אבק סלעים. הכניסה עם כרטיס זלצבורגקארד.
עולים 15 דקות בתוך רכבל, והנוף מטורף. מגיעים לתחנת ביניים, לא יורדים מהרכבל, והוא מועבר לקו הבא לעוד 10 דקות בסמוך לאגם טורקיז מדהים. שם יורדים ליד בית מלון ומסעדה, והמון שלג של סוף עונה. טיילנו קצת והצטלמנו, ולקחנו את רכבל הסקי שנמצא סמוך לאגם, עוד 20 דקות באוויר הפתוח עם נוף מטורף, עד לפסגה הקרירה. גם שם שיחקנו והצטלמנו. וירדנו לאוטו.
סך הכל 4 שעות.
משם נסענו לנקיק קיצלקלוך, עם התברברות קלה עקב טעות כתובת בספר המשפחה המטיילת. נקיק פחות מרשים מהאחרים אבל עמוק מאוד. עם הרבה מדרגות ומעברים חפורים בסלע.
משם הלכנו לתרמה אמדה, שמלא בישראלים, התגלשנו ושחינו והלכנו לישון.
היום הלכנו להר הרוחות. ההתחלה היא 20 דקות ברכבל, שעולה לגובה של למעלה מקילומטר, תצפית נוף מעולה, אבל היה 32 מעלות והתבשלנו היטב….למעלה יורדים מהרכבל, ואז יש הליכה של כ 10 דקות בשביל עפר שחלקו תלול, והיו כמה עם עגלות ילדים שעבדו קשה. מגיעים לתחנת איסוף של טרקטור שמושך קרון. נדחסו כולם, והוא לוקח את כולם בעלייה התלולה האחרונה, למרות שכמה וכמה החליטו לעלטת ברגל, בעיקר כי הוא יוצא פעם בחצי שעה. בדרך ללמעלה יש לו עצירת ביניים בסוג של מסעדה עם קצת חיות חווה, מיותר, להמשיך ללמעלה.
למעלה יש פעילות לילדים בני 5 עד 10. תחנות שצריך לעבור ולהדביק מדבקה. חוץ מהטירת עץ והדרקון השאר זה היה די הליכה בחום תוך הקפת ההר, שאגב נשקפו ממנו נופים יפים.
סה"כ נשרפת כמעט שעה רק בעלייה וגם בירידה…
משם המשכנו לאגם קטן שסמוך לפלכאו, Badesee Eben, העברנו כשלוש שעות בטבילה קרירה ורביצה בדשא, ואז נסענו לפסטיבל פלכאו (ימי רביעי ביולי). אין מה לפתח ציפיות. כמה במות עם מוסיקה כזאת ואחרת, הרבה מתנפחים לילדים, דוכני בירה בלי סוף והמון ישראלים. העברנו כשעתיים כולל ארוחת פיצה ופסטה באחת מהמסעדות.
היום עשינו את הדרך הנופית של קרחון גלוסגלוקנר. מסלול של 40 ק"מ בגבהים מטורפים, כמעט שעתיים נסיעה עם קצת עצירות לתמונות. הגובה מהמם, זה ההר הכי גבוה באלפים האוסטרים, והעלייה מתהדרת בלא פחות מ 36 מקבצי פיתולים, מה שכנראה הופך את זה למאתגר ומושך במיוחד לאופנוענים ורוכבי אופניים במאותיהם, שאלוהים יעזור לי להבין איך הם מסוגלים בכלל…כל הדרך הייתי בהילוך שני עם הפורד טורנאו הגרוטאה שנתנו לי בהרץ.
הקרחון עצמו כל כך גדול, מלוכלך ועמוק, שאתה צופה בו ומתקשה לקבל קנה מידה.
רק במבט על כמה נמלים זעירות שהם אנשים שצעדו עד אליו אתה מבין כמה הוא אדיר.
הדור הצעיר תכלס השתעמם. יש 11 תחנות בדרך, רק הראשונה של גן החיות באמת מעניינת. כל השאר יבשות למדי.
כמו כן קשה לנהוג. לקח לי מפלכאו שעה וחצי להגיע, כל המסלול לקח לנו כ-6 שעות, מתוכם לפחות 3 וחצי בנהיגה מורטת עצבים (מבט לתהום בכל פיתול והמון רוכבי האופניים שמעצבנים). הקיצר ירדנו מההר ישר לעוד 50 דקות נסיעה למרחצאות אלפנתרמה בבאד גסטיין, שנחמדות מאוד, ואני ישר נשכבתי על כסא שיזוף ונרדמתי לחצי שעה. במרחצאות בילינו 3 וחצי שעות כולל מקלחת, עוד 50 דקות נסיעה בחושך (אין תאורה בכבישים באוסטריה) והגענו ב 22:00 לצימר מעולפים.
היום טיילנו בכמה מוקדים שונים . התחלנו עם המגלשה באבטנאו, 30 דקות מפלכאו.
בגלל שכנראה בימי שישי הכבישים המהירים עמוסים, גוגל הפנה אותנו לדרכים צדדיות יפות.
המגלשה שכלולה בכרטיס זלצבורג בהחלט ארוכה, והרכבל שמעלה אליה עושה עלייה של קילומטר וחצי בעשר דקות.
הנוף מתגמל בהתאם. למעלה יש יציאה לשבילי הליכה בלבד. ולכן מהרכבל עברנו ישר לקרוניות. היה מהנה.
משם נסענו לאגם גוסאו כחצי שעה. הגענו בסביבות 11:30, והחניות היו מפוצצות. יש ממש צמוד לרכבל בחניון העליון ביותר מעט חניות עם קו כחול, שמסתבר שנותנות 3 שעות חינם. צריך רק לשים פתק עם שעת עזיבת הרכב בדשבורד. שאר החניות כמובן גם חינם אבל רחוקות בירידה ומחייבות צעידה. הורדתי את כולם למעלה והלכתי להחנות.
האגם יפה מאוד, עם מסלול הליכה שמקיף אותו. היה חם מאוד, אז ויתרנו, ובגלל שלא הבאתי את תיק בגדי הרחצה מהאוטו גם לא טבלנו. במקום זה עלינו ברכבל לפחות קילומטר תלול כלפי מעלה (יוצא כל רבע שעה, חינם בכרטיס), ולמעלה ראינו 10 דקות את הנוף ולא יצאנו לטרקים שיש על הפסגה (חם….). ירדנו חזרה וישר המשכנו לאוטו עם ארטיק ביד.
נסענו עוד שעה לעיירה סט גליגן על אגם וולפגנג. יש כמה רחובות יפים בסמוך לאגם, שכשכנו קצת רגליים, שתינו אייס קפה בגלידריה במדרחוב, ויתרנו על השייט במעבורת לסט וולפגנג, ובמקום עלינו ברכבל (חינם בכרטיס) כקילומטר פלוס להר למעלה שם היה אוויר נעים וראינו המון מצנחי רחיפה ממריאים.
משם התבשלנו להנאתנו ברכבל בדרך למטה, ונסענו לצימר לשכשוך בבריכה שלו. אחרי מקלחת יצאנו לסיבוב בעיירה שלנו אלטנמרקט, ונתקלנו בפסטיבל כפרי עם תזמורת ורקדנים בלבוש מסורתי. נחמד. רצינו בהתחלה ללכת למסעדת פינוקיו האיטלקית המומלצת וגורשנו בבושת פנים כי לא הזמנו מקום מראש… בסוף ישבנו לאכול במסעדת Rosner מול הכנסיה במרכז העיירה, מנות ענקיות וטעימות במחיר סביר ושירות מצוין.
היום החלטנו להתמקד באיזור וורפן. התחלנו במערת הקרח המפורסמת, אייזנרוולט (Eisriesenwelt).
מדובר על מערה באורך כולל של 42 קילומטר, מתוכם מטיילים בקילומטר הראשון. כראוי למעמד מטפסים קודם כל עם הרכב ממצודת וורפן לכיוון מעלה ההר, לא מעט פיתולים תלולים עד שמגיעין לסדרה של חניונים מוארכים על צלע ההר ומכווני תנועה. הגענו בתשע וחצי, נתנו לנו מקום בחניון 2, שזה אומר עוד רבע שעה הליכה בעלייה עד לקופה. שם קנינו כרטיס לזוג פלוס ילד ב-55 יורו, פיפי,
סיבוב בדלפקי מכירת הגבישים (כמו כמעט בכל אתר בזלצבורג….וגם בכל אחת קניתי כי זול ויפה…), וקדימה 20 דקות בעלייה תלולה עד לרכבל. הרכבל עצמו כמעט אנכי, ומעלה אותך עוד 200 מטר, ומשם עוד 20 דקות בעלייה שלא רק תלולה אלא גם קצת מפחידה, כי רק גדר של קורות עץ מפרידה בינך לבין תהום אנכית של קילומטר וחצי.
הגענו מזיעים לגמרי לכניסה למערה, וישר חוטפים מכת קור שיוצא ממנה, בול מה שצריך להצטננות טובה… עומר בקושי שרד את כל העליות האלה, וזה עוד לפני ה 700 מדרגות שעולים בתוכה וה-700 שיורדים….לבשנו מעילים, כובעים וכפפות, קיבלנו פנסי סולר והצטרפנו לסיור באנגלית. אני השתמשתי בפנס האישי שלי. לא התחשק לי להיות עם להבה ביד כל הדרך.
המערה בפנים מרשימה. כמו מערת הנטיפים, אבל בקרח, בחללים ענקיים ובקור של אפס מעלות, שהאמת לא מרגישים בהתחלה עקב מאמץ הטיפוס. סיור של שעה.
משם דירדרנו את עצמנו חזרה כל הדרך לאוטו (סה"כ 3.5 שעות לקח לנו הכל) , וירדנו לביקור בטירת וורפן המרשימה (כלול בכרטיס) . פה כבר לא היה עצמות שלא כואבות ברגליים, ולקחנו את הפוניקולור בתשלום לעלות ישר למעלה. מאוד נחמד, הטירה שמורה מעולה, הסתובבנו קצת עד למועד של מופע העופות הטורפים, שהיה בהחלט חביב, לא כל יום להקת נשרים ושאר ציפורי ענק עפה לך מעל הראש. סה"כ שעתיים.
המשכנו לנקיק למרקלם (כלול בכרטיס) במרחק 20 דקות נסיעה, נקיק עמוק ועם מי קרחונים ירוקים, יפה ממש, אבל ברמת הנקיק אל מול האחרים פחות מאתגר (גשרים, מדרגות, מדפים וכו'). ישבנו שם קרוב למים בפיתול של הנחל לנוח קצת, וחזרנו לרכב. שעה הכל.
משם נסענו 40 דקות למרחצאות ואגרין (כלול בכרטיס). הגענו ברבע לשש, כמו עוד כמה משפחות ישראליות (בכל המרחצאות בסוף היום הישראלים שולטים), המקום קטן יחסית, 3 מגלשות נחמדות, ומים חמימים מינוס, קצת מבאס. שמונה האתר נסגר ואנחנו כבר היינו אחרי מקלחת בדרך לצימר.
היום צריכים להגיע לממניגן בגרמניה ללילה באכסניה, כי ב-5 צריך להיות בשדה. לכן בחרנו את אגם המלכים שנמצא קרוב לזלצבורג.
האגם Konigsee נמצא בעמק מבודד ועמוק, ובסמוך לחנייה הגדולה יש טיילת ממש נחמדה עם הרבה חנויות ומסעדות, וכמובן כולן מוכרות מינרלים ומחצבים במחיר מגוחך לעומת ישראל. נניח מנורת מלח ב 3 יורו.
האגם ירוק טורקיזי ויפה. עלינו על הסירה החשמלית שמפליגה בניחותא שעה לקצה השני, עם עצירה באמצע ליד הכנסיה של הכפרון סן ברלתמאו. לא ירדנו, המשכנו לקצה לטיול של 20 דקות לאגמון נוסף ירוק ויפה לא פחות. החל טפטוף, ותוך כדי ההפלגה הפך למבול. שלפנו מעילי גשם, הלכנו למסעדה בטיילת לצהרים, סה'כ היינו שם 5 שעות.
מסתבר שיום ראשון עמוס מאוד בכבישים המהירים, שיירות של קראוונים ושאר מטיילים, לקח לנו 4 שעות במקום שעתיים וחצי…. צריכים להיות עירניים לגבי תחנות ההתרעננות, כי יש אחת כל 50 ק"מ בערך….
התוכנית המקורית
